הבלוג של גלית צור

גאיה (שם בדוי) היא מנהלת ותיקה ומוערכת של אגף הכספים באחת החברות המוכרות במשק. אישה חכמה, נעימת הליכות ומראה, ובעיקר אישה שכל חזותה עומדת בניגוד

הטלפון שקדם לכל אחת מהפגישות היה כמעט זהה. האישה היא זו שהתקשרה אצל כל אחד מהזוגות וביקשה לתאם מפגש עבודה לצורך הכנת הסכם "הכל כמעט

הבכי שלה אמר הכל הכאב, האכזבה, הפגיעה. ״בחיים לא חלמתי שהבת שלי, בשר מבשרי, תפגע בי ככה ועוד אחרי כל מה שעשיתי בשבילה, כל מה

״את תראי אותו גם את לא תצליחי להשאר אדישה, הוא כובש, כל אחד נופל ברשתו בעיקר כל אחת״ היא יושבת מולי רהוטה מדוייקת וברורה .

הוא לקוח וותיק של המשרד כבר כמה שנים איש עסקים בן 32 צעיר, נאה, חרוץ, שנון ולאחרונה גם מאוהב. הוא יצא עם משהי צעירונת, מתוקה,

״הוא אהבת חיי״ היא מיררה בבכי קורע לב כשישבה מולי ״את לא מבינה כמה עשיתי, נתתי והקרבתי בנישואים האלה. השעות שהיה נשאר בעבודה, הימים הארוכים

״״אני עוד אוהבת אותו, באמת, אני יודעת שאם תשמעי את הסיפור שלי לא תביני למה ואיך, אבל באמת שעוד אוהבת…״ ואז היא ישבה לגולל בפני

לפעמים נדמה שכל החלטה שאנחנו מקבלים מסתמכת על השיקול הזה שרץ לנו במוח שניה לפני ולפעמים גם פרק זמן ארוך יותר. כאנשים בוגרים אנחנו מאמינים

כשישבתי מולו בפגישה, לא יכולתי שלא לשאול עצמי כמה טעויות יכול בן אדם לעשות?! מדי יום אני פוגשת לא מעט אנשים, רובם מבולבלים, חוששים, חלקם

כשפגשתי אותה לראשונה היא לא הבינה בכלל מה רוצים ממנה ולמה המליצו לה בדחיפות ללכת ולהתייעץ עם עורך דין. כשפגשתי אותו לראשונה הוא היה מפוחד,

מהיסודי הן יחד מחוברות מן חברות כזו שאי אפשר להפריד. בשיעורים הן ישבו זו לצד זו. למבחנים למדו ביחד עד השעות הקטנות של הלילה. חלקו

"אם רק הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה ולקלוט את זה בהתחלה, לפני שנהיה מאוחר מדי" "אם רק הייתי מבין שההערות שלי והסגנון הדיבור הקטינו